Tai Chi LiuHeBaFa הינה אמנות תנועה פנימית. 

המונח פנימי אינו מתייחס דווקא לתנועה איטית ורכה (האימון יכול להיות גם מהיר ואינטנסיבי), אלא ליכולת לגייס ולהביא לידי ביטוי את כל המשאבים של האדם, פיזית, אנרגטית ומנטלית, בצורה הרמונית ומתוך שליטה.

התנועות החיצוניות שמתורגלות בשיטה הן רק הפלטפורמה שדרכה נלמדים העקרונות הפנימיים.

ה-Center
העיקרון הבסיסי ביותר בעבודה המעשית הוא ה- "Center", ה"מרכז" או בשמו הסיני ה-Tan Tien התחתון - הממוקם 2.5 אצבעות מתחת לטבור, בין הבטן והגב.

זהו מרכז אנרגטי בו מתערבל הצ’י של הגוף, קרוב למרכז הכובד הפיזי אצל אדם בריא. ה-Center הוא הכלי דרכו אנו פועלים כיישות אחת, או מגייסים את ה"אני" כולו תחת רעיון או כיוון אחד. משימה זו היא המטרה הבסיסית של המתרגל כמו גם המטרה הסופית של האימון כולו. המשמעות היא שכל תנועה עליה חושבים, מתכוונים ומבצעים באה קודם מה-Center ומתחילה ממנו. 

ברמה העמוקה יותר, ה-Center  הוא המקום בו נוצרת הרמוניה בינינו ובין העולם החיצון, והעבודה איתו לאורך זמן בונה את היכולת להירגע, לאזן את הגוף מבחינה אנרגטית, ליצור קירקוע (grounding) ולהשקיט את הדיבור הפנימי או המחשבות המתרוצצות בראש. כך נוצרת בעצם, מדיטציה בתנועה.

מבנה
השלב הבא הוא לימוד מפורט של אופן עימוד מפרקי הגוף והזזתם. זהו גוף ידע מורכב הייחודי לשיטה וכמעט אקדמי באופיו.

העיקרון המנחה שמאחוריו הוא שכל מפרק ומפרק בגוף מסוגל לנוע בצורה רב-מימדית ובאופן עצמאי ונפרד מתנועת המפרקים הסמוכים לו. כל המפרקים מתחילים את התנועה יחד ומסיימים יחד, כאשר הפיתול שנוצר (באינסוף וריאציות למעשה) מחבר את הגוף ומביא אותו לנוע כאחד. דגש רב מושם על התנועתיות הפנימית של ה-torso  (בית החזה והבטן) ושל עמוד השדרה, שמהם מתחילה התנועה. הוקטורים שנוצרים מפיתול המפרקים זה לעומת זה "דורכים" את הגוף ומחזיקים אותו במבנה חזק ביותר מבלי שנדרשת הפעלת כוח.

המודל המבני ב-LHBF הוא מודל של כדור, או נגזרות של כדור. 
צורתו העגולה של כדור יכולה להיראות סטטית וקפואה למתבונן מבחוץ, אך היא למעשה תוצר של תנועה פנימית: תנועת הגז שנמצא בפנים ודוחף בו זמנית בכל הכיוונים. כאשר המתרגל עומד בתנוחה סטטית כלשהי, המבנה החזק שהוא מייצר אינו משהו קפוא או נוקשה: ההיפך, המבנה נוצר מתנועה סימולטנית של כל חלק וחלק בגוף בכיוונים מנוגדים, בהתאם לצורך. האלמנט הדומיננטי כאן הוא לאו דווקא המערכת השרירית כמו היכולת להאריך את הגידים והרצועות.

מאפיינים של מבנה טוב: הוא יציב וחזק מכל הכיוונים, עמיד למשיכה או דחיפה מכל כיוון שהוא, אינו יוצר עומס או כאב בשום מקום בגוף (העומס מתפזר בצורה שווה ומתנקז דרך הרגליים לאדמה).

יציבה: הנקודה החשובה ביותר בהקשר הזה היא שעמוד השדרה הופך להיות אקטיבי (יוזם את התנועה), ואפשר למעשה להגיע לרזולוציה של תנועה בחוליה בודדת, ולשליטה מלאה בעמוד השדרה כמכלול מתואם. ההנחייה הכללית היא לתת לעמוד השדרה להתארך כך שהקודקוד פונה למעלה וקצת קדימה, בעוד החלק התחתון שוקע. בית החזה מתרוקן ומתרכך והשכמות יורדות למטה ונפתחות החוצה. החוליות שבאיזור ה-center דוחפות קצת אחורה. כל זה ביחד מאפשר את חופש התנועה בעמוד השדרה.

אספקט נוסף הקשור ליציבה הוא שבמסגרת העבודה במבנה הנכון נוצרת חלוקת עבודה אידיאלית בין חלקי השלד השונים, כך שהתנועה (מול כוח הכובד) מצריכה מינימום של אנרגיה תוך השוואת רמת הפעילות בין חלקי הגוף. משמעות הדבר היא ששרירים שהיו מוחזקים במתח מוגזם (בגלל שהיו צריכים לפצות על התארגנות מבנית לקויה) יכולים לחזור לטונוס נורמלי, ובאותה עת שרירים שלא היו רגילים לעבוד נאלצים להיכנס לכושר. מערכת השרירים חוזרת לעבוד כפי שנועדה: מערכת הומוגנית מתואמת, במקום החלוקה לשרירים בודדים העובדים לבד.

אספקטים בריאותיים: הפיתול  במפרקים אחראי גם למתיחה והפעלה של מרידיאנים (ערוצי אנרגיה) ושיחרור מעברי הצ’י בגוף. הצ’י יכול להתחיל לנוע בחופשיות ולהתבטא בתפקודו של האדם. תנועה שיש בה צ’י  היא תנועה קלה, טבעית ומעודנת, שיש בה עוצמה רבה וגם הנאה רבה. גם הנשימה נעשית טבעית ועמוקה כתוצאה מכך.

כל הרקמות  בגוף עוברות "סחיטה", לרבות האיברים הפנימיים, ולכך יש אפקט משמעותי מאוד בשמירה על התפקוד התקין של כל מערכות הגוף, בשיפור המטבוליזם, בבניית עצם חזקה וגמישה, וביכולת לאזן את הטונוס השרירי ולהאריך את הגידים והרצועות.

יישומים: אמנות ה-LHBF  עשירה מאוד באפליקציות של לחימה והגנה עצמית, אך בהקשר למבנה ישנם שני עניינים מהותיים:

1. העבודה במבנה הנכון מאפשרת למתרגל השתנות מתמדת שלא נעולה בתבניות, מכל פוזיציה ישנן הרבה מאוד דרכים לנוע, מה שהופך את הלוחם לבלתי צפוי.

2. LHBF מתמחה בעבודה מטווח אפס (one inch punch) מאחר והפיתולים של המפרקים והשיתוף של הגוף כולו מייצרים כוח רב גם ללא תנופה או הכנה.

כוונה
המשמעות פשוטה מאוד: מה שהכוונה שלך משדרת זה מה שקורה. כאן אנחנו כבר מגיעים ללב העניין, ובעצם במהותה LHBF היא אמנות מנטלית.
כדי להסביר את הנקודה הזו ניעזר בטקסט שנקרא "שש ההרמוניות", הנמצא בלב הפילוסופיה של השיטה:

1. The body is in harmony with the mind
2. The mind is in harmony the intent 
3. The intent is in harmony with the chi 
4. The chi is in harmony with the spirit 
5. The spirit is in harmony with the movement 
6. The movement is in harmony with the emptiness/ surrounding 

השלב הראשון הוא קניית שליטה מלאה יותר על הגוף, "לאסוף בחזרה את החיילים". העבודה הסיזיפית הרבה הקשורה במבנה מחזקת את הקשר בין ה-mind ובין הגוף: מצד אחד צריך שההוראה/פקודה תהיה ברורה, ומהצד השני- צריך גם שהיא תגיע ליעדה (השרירים במקרה הזה). הדבר משול ל"חיווט מחדש", וכולל  גם פיתוח של הרגישות התחושתית, המודעות לשלד ולמרחב, וקואורדינציה. התוצאה הסופית של זה היא שהגוף עוקב אחר ה-mind, ויש יכולת לבצע מה שרוצים.

(מה שמניע את התהליך הוא ההתכוונות: אם רוצים להביא תנועה אל חולייה מסויימת בעמוד השדרה, למשל, ההתכוונות אליה יוצרת דימוי יותר ברור שלה, ואז הרגישות התחושתית באיזור החוליה עולה, עד שהשרירים הקטנים שעוטפים אותה מתחילים להיענות ולהגיב. זה לוקח זמן בהתחלה ונעשה אוטומטי בהמשך).

המשפט השני ב"הרמוניות" (mind follows intent) מתייחס ליכולת לאסוף את הגוף כולו כמכלול תחת רעיון אחד או כוונה אחת. המכלול הזה מורכב מהמון פרטים (כל מפרק עושה משהו אחר וכו') שהחשיבה הרציונלית שלנו לא הייתה מסוגלת לתפוס כמכלול, אולם החלק האינטואיטיבי ברמה המנטלית שלנו עושה בדיוק את זה. כאן אנחנו מתחילים לגעת באיכות האמיתית של התנועה (האיכות של מים).

צ'י אינו נלמד באופן מסודר בשלבים הראשונים של הלימוד, אולם שני דברים עיקריים קשורים לענייננו:

1. הסירקולציה הטבעית של הצ'י משתפרת מאוד בעקבות התרגול הפיזי של המבנה.

2. הצ'י באופן טבעי עוקב אחרי הכוונה. הבעיה אצל רובנו היא שאין מספיק סדר ברמה המנטלית או ברמה הרגשית, ואז כוונות סותרות (ובחלקן גם לא מודעות) מנטרלות אחת את השנייה ומביאות למצב שהצ'י לא מתבטא מספיק ביעילות בפעולות שלנו. למעשה כל הסילבוס של התירגול שתואר עד עכשיו נועד להביא לשקט וסדר ברמות המנטלית, רגשית וגופנית, כך שאפשר לרתום את ההוויה כולה מאחורי כוונה ברורה.

(מילה נוספת לגבי צ'י: המטרה איננה לאגור צ'י, אלא לשכלל את הכלי שלנו לעבוד איתו).

השלבים הבאים ב"הרמוניות" יכולים לקרות מהר מאד, הם יכולים להתרחש מעצמם ברגע של חיבור פנימי או השראה, אולם ניתן לעבוד איתם בצורה מתודית, ע"י התכוונות אל כל אחד מהמונחים שמופיעים ב"שש ההרמוניות". עבודה מסוג זה היא כמובן ספיראלית באופיה, ובכל פעם שבאים במגע עם הנושאים האלה אפשר לחוות עומקים חדשים.

                                                  ---------------------------

העקרונות הנלמדים באמנות זו מיועדים להביא את המתרגל אל "המצב הטבעי", אל חירות פנימית שבה הוא מבטא את עצמו בצורה מלאה. במקום הזה אפשר לשכוח את העקרונות או את הצורה החיצונית שנלמדה, ופשוט לפעול מתוך אינטגרציה פנימית.

עקרונות יסוד בתירגול