רקע היסטורי - Hwa-Yu, Hsing-I, LiuHeBaFa Chuan

מפתח השיטה, שכינויו צ'ן-סי-ייה (Chen Hsi I = Rare Among Men), היה ידוע גם כהיי- יי- צ'ן (Hay Yee Chen), צ'ן-פו (Chen Po) וגם צ'ן טואן (Chen Tuan), וחי לפי המסורת בין השנים 960 – 1280 לספירה – תקופה השייכת לסיום שושלת צ'או (Chou Dynasty) ותחילת שושלת סונג. 
הוא גדל בכפר Ching Yun במחוז Ho Chow באיזור Anhui  ובילה את רוב זמנו כנער בצפייה על המים או בסמוך לחוף. מסופר ש-Chen  הוקסם מתכונתם הזורמת, המשתנה-תמיד של המים והתבוננויותיו אלו היוו מאוחר יותר את הבסיס לאמונתו הטאואיסטית בדבר כוחם הרב של המים המשולב עם יכולתם לסגת, להקיף ולזרום עם, סביב או דרך כל גוף וכל התנגדות.

יש הטוענים כי שמה המקורי של השיטה הוא  "Water Boxing" – איגרוף מים. מונח זה בא להבהיר את יכולת הזרימה החלקה של המתרגל, את הכבוד שרחשו הטאואיסטים ליסוד המים ואת הגישה שבבסיס השיטה.

Chen נחשב בהתאם לכל אמת מידה, אדם מלומד, חכם, פיקח ומהיר תפיסה ואף היה בעל מה שמכונה כיום "זיכרון צילומי". הוא גילה מגיל צעיר כישרון רב למתמטיקה, שירה ועסק בפרשנותנו של ספר התמורות והשינויים. למרות שבילה חלק גדול מילדותו בהכנה להיות פקיד בכיר בממשל ונחשב להבטחה גדולה בתחום, הוא "הצליח" להיכשל בבחינות הקיסריות לתפקיד פקידותי בממשל ואיבד עניין בלימודים הקלאסיים או בתפקידי שלטון. במקום זאת, בחר לנדוד ברחבי סין ובעיקר באיזורים הררים ליד נהרות ופלגי מים, והפך עצמו למתבודד טאואיסט בהרי הווא-יו (Hwa Yu). לפיכך מתקרא הסגנון לעיתים  Hwa Yu Tai Chi.

בשולי הדברים יצויין, כי למרות שהשיטה טומנת בחובה עקרונות הדומים באופן מפתיע לסגנונות ידועים בשיטת הטאי צ'י, היא מקדימה את המסמכים הראשונים אודות הסגנון העתיק ביותר של הטאי צ'י (סגנון צ'ן – Chen Style) בכ- 200 שנים. תהיינה אשר תהיינה ההשלכות הנובעות מעובדה זו – הרי זה עניין להיסטוריונים ומלומדים.

לאחר מספר שנות נדודים מסופר שנזיר טאואיסט אחר ייעץ ל- Chen ללכת אל "סלע תשעת החדרים" בהר וו-דאנג (Rock of Nine Rooms at Wu Dang mountain), שם יוכל לחזק ולאסוף את הצ'י תוך שיפור יכולותיו. Chen שמע בעצת הנזיר, הגיע להר, שהה שם מספר שנים ופיתח את יכולות הצ'י-קונג שלו עד לשלמות. למרות ש-  Chenהיה מתבודד, יצא שמעו כמלומד וחכם עד לחצר הקיסר.

בשל מוניטין זה, חשש הקיסר Shh Tsung משושלת צ'או כי Chen שם עינו על ממלכתו והורה לכלוא אותו למאה ימים. לאחר מספר חודשים, עת שאל הקיסר לשלומו של המלומד, נמסר לו ע"י השומר, ש- Chen  ישן לאורך כל התקופה ... אזי הבין הקיסר, כי המלומד אינו חפץ בעניינים חומריים והורה לשחררו.

המסורת ממשיכה ומספרת, כי הקיסר Chen Hong Yuen משושלת סונג (השנים 960–975 לספירה), שהעריץ את Chen  בשל יכולותיו האגדיות כלוחם קונג פו וכמלומד, ביקש מהנזיר הטאואיסט לסייע לו באסטרטגיות מלחמה. למרות ש- Chen היה אכן מומחה גדול בתחומים אלו, לא היה בכוונתו להיענות לבקשת הקיסר, שכן אסטרטגיות תקיפה מכוונות ומתוכננות לא היו מעולם חלק ממשנתו הטאואיסטית. במקום זאת, הזמין Chen את הקיסר למשחק שח (Wei Chi). היה וינצח  - ייתן לו הקיסר במתנה את שרשרת הרי Hwa Shan להיות לו לנחלה. היה ויפסיד – יסכים לרתום את יכולותיו לתועלתו של הקיסר ויסייע לו להביס את אויביו.
Chen ניצח בהתמודדות זו את הקיסר הטרוד בענייניו בקלות יחסית, שכן דעתו של זה הוסחה בקלות ויריבו יכול היה לצפות מראש את מגרעותיו וקוצר רוחו, תוך שהוא זוכה באדמה ללא כל מאמץ או תשלום כלשהו. שרשרת ההרים ניתנה ל- Chen Hsi I. בביקורו זה אף זכה מהקיסר בכינויו Chen Hsi I. עוד נטען לפי המסורת, כי פסלו של Chen Hsi I מוצב במנזר (Jade Source Monastery) למרגלות הרHwa , במקום בו נערכה ההתמודדות עם הקיסר.

על פי המסורת Chen Hsi I היה בין היתר, אחד מממשיכיו הטאואיסטים הרשמיים (בני-האלמוות) של לאו-טסו (Lao Tsu) שלימד אף הוא בהר וו-דאנג. נטען, כי הוא היה מורו של הואו לאנג (Hou Lung) שהיה מורו של צ'אנג סאן פנג (Chang San Feng) – ממציאה האגדי של אומנות הטאי צ'י. Chen Hsi I המשיך בלימוד ידיעותיו אודות הטאו ונטען לגביו, שהפירושים המודרניים הקיימים כיום לספר התמורות והשינויים מבוססים על מחקריו וממצאיו.

Chen Hsi I שיכן עצמו במערה על הר Hwa. בניסיונו להשיג אלמותיות באמצעות תרגילי נשימה, הוא חדל מלצרוך מזון וריכז את מאמציו בלימוד דרכי הטאו וכתיבת ספרים אודות מיומנויותיו והשליטה בהן. 

ספריו כוללים בין היתר את:
- ספר אצבע הטאואיסט (Book of Taoist Finger)
- דיון אודות קונג פו פנימי/חיצוני (Discourse on Internal/External Kung Fu)
- עשרים וארבעה תרגילים בישיבה ועמידה לטיפוח הצ'י ולמניעת מחלות בעונות השנה (Twenty four Exercises for Seasons: Erh Shigh Ssu Shih Tao Yin Fa)
- הערות אודות צ'אנג שן פנג (Commentary on Chang Shan Feng)
- ליו-הא-בה-פה (Liu He Ba Fa)
- טיפוח צ'י לחיים ארוכים (Nurturing Chi for Longevity)

יצויין, כי כתבים אלו או לפחות חלק ניכר מהם נשתמרו והועברו מדור לדור עד לימינו וגם כיום שוקדים מלומדים סיניים הבקיאים בסוד השיטה על חקירתם, המשך פיענוחם והבנת העקרונות אותם ביקש Chen Hsi I להנחיל לדורות הבאים.

תלמידו הראשון של Chen Hsi I על פי המסורת – לי טאנג פנג (Lee Tung Feng) לא למד כלל ישירות מ"מורהו", אלא עסק בחיפושים אחר אדם רוחני בעל שיעור קומה כאשר ראה אור בוקע ממערה. עם כניסתו הוא גילה את ארון הקבורה ואת עבודותיו של Chen Hsi I. הוא החל לעקוב אחר דרכו של Chen Hsi I ובילה את רוב זמנו בהשבחת וטיפוח המיומנויות שלמד.
בין היתר, כתב את "שיר חמשת ההברות" (Five Word Song) המשמש כאחד מיסודות ומקורות הידע החשובים ביותר של השיטה. יצויין, כי מקורות מסויימים טוענים שהחיפוש ומציאת מערת קבורתו של Chen Hsi I אירעו כ- 300 שנים לאחר תקופת חייו המיוחסת של Chen Hsi I!!.

בכל אופן, במקום לנהות אחר תהילה אישית, בחר Lee Tung Feng ללמד את האומנות שגילה וחקר רק לקבוצה קטנה של טאואיסטים. כתוצאה מכך, אילן היוחסין של משפחת אמני הלחימה של השיטה קל לגילוי. Lee Tung Feng לא היה אמנם נזיר בהכשרתו, אולם הוא שמר על פרטיותו באדיקות רבה ועל מקום הימצאו בסודיות רבה. 
אלו שלמדו ממנו את אומנות ה- Lu He Ba Fa היו מועטים ומרוחקים האחד מהשני מרחק רב תוך שהם אינם מודעים לקיומם של התלמידים אחרים ולכמות ואיכות המידע אותו בחר המורה ללמדם. למעשה, על פי המסורת רק יואן טאנג סונג (Yuen Tung Sung) – תלמידו הראשון של Lee Tung Feng, קיבל ולמד את כל יסודות השיטה ומיומנויותיו של מורו.

תיאור היסטורי-מיתולוגי של אישיותו של ממציא השיטה ותלמידו הראשון נשמע, ללא ספק, מופרך ודמיוני, והוא אופייני לסינים שאוהבים סיפורים מיתולוגיים דומים על פיתוחן של שיטות והיווצרות דברים. תהא אשר תהא האמת, הרי שמאז Lee Tung Feng ועד לזמנים המודרניים, אילן המורים מתועד וברור כמו גם העברת הידע המלאה ממורה לתלמיד שנשתמרו באופן מדוייק ומתועד עד ימינו אנו.