המרכז לאומנויות טאי צ'י

מאת: בן בר

מבוא

במשך שנים רבות, רק מעט מאוד מידע על אמנות הטאי צ'י בסגנון -LHBF היה קיים במערב, וקומץ זעום בלבד של אמנים הכירו ותרגלו את השיטה.

למדתי את ה- Hwa-Yu Shing -I Liu He Ba Fa system במשך למעלה מ-20 שנה.

ההיכרות הראשונית שלי עם השיטה הייתה באמצע שנות ה-80', בלונדון, בעת שלמדתי אצל מורה מערבי בלתי רגיל, שהיה תלמיד של John Chung Li.

מאסטר צ'אנג לי (שהיגר לארה"ב באמצע שנות ה-60') היה אמן לחימה מהונג-קונג, שלמד southern martial styles , סגנונות wu ו-yang של טאי צ'י, וכן Yi-quan. מאוחר יותר בחייו הוא למד LHBF אצל Chen-Yi-Ren (בכיר מורי הדור ההוא).

בעת שעברתי להונג-קונג, באמצע שנות ה-90', התחלתי לחפש אחר המקורות והשורשים של השיטה. בשנת 2000 הוצגתי בפני Sifu Kam Tung, אחד מן האמנים הבודדים החיים כיום שמבין את האמנות ויכול לבצע אותה, ולא רק "לדבר" אותה.

Sifu Kam Tung שהה שנים ארוכות עם Chen- Yi- Ren, שלימד אותו LHBF מגיל צעיר מאוד. כיום הוא מלמד בהונג-קונג, זוכה להערכה רבה כאמן לחימה בעל ניסיון רב שנים, והוא מקדיש את חייו לאמנות ה-LHBF, לתמיכה במחקרים ולביסוס וקידום מחודש של אמנות זו. הידע המעמיק והאינטימי שלו עם הצד התיאורטי של האמנות, וכן עם ההיבטים היישומיים שלה, הינו ייחודי.

מידע כללי

האמנות נובעת רובה ככולה מגוף הידע התאורטי, הפרקטי, החיצוני, הפנימי והאזוטרי של הטאואיזם (Taoism). בטאואיזם קימים שני זרמים עיקריים: מים ואש. האש הינה הביטוי החיצוני יותר של הטאו, והמים – הפנימי יותר. (זוהי כמובן הצהרה כללית ושטחית, מאחר ובתוך האש מצויים המים, ובתוך המים קיימת האש).

LHBF נובעת מתוך גוף הידע הפנימי של ה'מים' בטאו.

זוהי הסיבה לכך ש-LHBF מתייחסת לאספקטים הפנימיים ביותר של אמנויות הלחימה, והיא נחשבת לפנימית ביותר מבין 4 האמנויות הפנימיות הקלאסיות, הכוללות גם את הטאי-צ'י (tai chi) על משפחותיו, הבה-גווה (ba gua) והשינג-אי (xing i).

האתגרים

לגבי התרגול של הרובד התנועתי של האמנות (בין מגוון הרבדים שהיא מכילה), שני אספקטים נזכיר כאן:

1. הביטוי החיצוני של התנועה הוא זורם וחלק, נמצא בשינוי מתמיד, ומכיל מה שנראה כאינסוף של קומבינציות ואפליקציות. זה החלק הקל.

2. התנועה הפנימית מבוססת על עקרונות ספציפיים וייחודיים ל-LHBF. זה מתייחס לאו דווקא לאיזושהי תנועה מסתורית של צ'י, אלא לאופן שבו יש להפעיל את כל המפרקים והגידים סימולטנית, בתנועה או בעמידה. כמעט בלתי אפשר להסביר ללא הדגמה. זהו חלק מלימודי הליבה של האמנות, והוא מאפשר תנועה ספיראלית תלת-מימדית בכל הכיוונים, המשולה לתנועה של דרקון. ההסתמכות על מבנה השלד, על התארכות הגידים והרצועות, ורק בסוף על כוח שרירי – מאפשרת ביטוי מלא של עוצמה וכוח. צ'י נלמד לאחר שהמתרגל מסוגל ליישם עקרונות אלה.

דרושה מידה של השקעה על מנת להיות מסוגל ליישם את ההיבט הפנימי התנועתי שתואר לעיל.

הביצוע של ה-form החיצוני העיקרי של LHBF עשוי להיראות טוב, אך אם חסר בו המימד התנועתי הפנימי הוא רק בבואה שטחית של האמנות.

האמנות האבודה

עד לפני 20 שנה, LHBF הייתה יותר פופולארית בסין ובהונג-קונג. כיום היא מתחילה שוב להתבסס, אך עדיין קשה מאוד למצוא מורה שמסוגל לבצע אותה נכון ושמסוגל ללמד את מגוון האספקטים והאפליקציות שלה.

מן הבחינה הזו האמנות היא כמו קרחון, והיא כמעט אבדה.

סיפו Kam Tung , שלמד את השיטה מילדות ומתאמן בה בקביעות, התבקש לקראת סוף שנות ה-90' להתחיל ללמד, לאחר שהתברר לו ולקשישי האמנות (ה-“kung fu brothers” של Grand Sifu Chen-Yi-Ren) שחלק גדול ממנה אבד ולא יהיה אפשרי לשחזרה ללא הוראה נכונה.

היסטוריה

זהו ללא ספק נושא מורכב. כאשר שמים בצד לרגע את הסתירות ההיסטוריות ובוחנים את גוף הידע של השיטה ואת המקורות שלה, קל יותר להאמין שהיא נובעת מחכמה עתיקה ומגוף הידע הגדול של החוכמה הסינית.

אינני היסטוריון, אולם את הדברים הבאים יש לקחת בחשבון:

1. סיפו Kam Tung מחזיק במסורת שאילן היוחסין של השיטה הולך דורות רבים אחורה.

2. Wu Ying Hua, בנו של great grant Sifu Yik Fan Wu (ידוע גם כ- (wu yi hui עדיין חי במחוז xian.

Yik Fan Wu היה מאסטר ידוע מאוד 1887-1958 (זה מתועד היטב) והיו לו תלמידים רבים.

תלמידו הבכיר של Yik Fan Wu, ומחזיק השושלת היה Chen Yi Ren המפורסם (1909-1982), שגם הוא לימד תלמידים רבים, אולם הוא מציין באילן שלו בין 10-20 בלבד.

מעניין הדבר (וגם עצוב קצת) שכמה מן התלמידים הללו טוענים שהם היחידים, ומציינים באילן היוחסין שלהם רק את עצמם כממשיכי דרכו של המורה.

סיפו kam tung וכמה מתלמידיו ביקרו את Wu Ying Hua (בנו של Yik Fan Wu) ואת זקני השיטה האחרים ב-xian ובשנחאי, ומכירים אותם היטב. הם יכולים לאשר בע"פ שאילן היוחסין והשיטה הולכים מאות שנים אחורה, ומחזיקים במסורת ששורשי השיטה הולכים אחורה עד הסאגות.

כאשר חוקרים את עקרונות הליבה של השיטה, עולה בבירור כי היא עומדת בפני עצמה, בנפרד מטאי-צ'י, בה-גווה או שינג-אי. זהו בלבול שכיח בקרב אלו שאינם מעמיקים באמנות. בגלל האתגרים שבלימודה ובגלל החוסר במורים, רבים מאלה שבאו במגע עם השיטה הסבירו את מגוון התנועות שבה כקומבינציה של בה-גווה (תנועות מעגליות) ושינג-אי (תנועות ישרות) ואפילו טאי-צ'י. מאחר ולרובם לא הייתה האפשרות להעמיק בידע, הם המשיכו להתאמן באמנויות הפנימיות האחרות.

קטגורית, LHBF איננה תערובת של 3 האמנויות האחרות, והיא ככל הנראה קדמה להן מבחינה היתפתחותית.

מסמכים וכתבים

ישנם מספר כתבים חשובים ב-LHBF, ביניהם "שש ההרמוניות ושמונה השיטות" המיוחס לאבי השיטה chen hsi i, "שיר חמשת המילים" (five word song) המיוחס לתלמידו lee dong feng, וכמה ספרים נוספים שאנחנו מצויים כרגע בעיצומה של מלאכת התרגום שלהם. המקום היחיד שבו מצאתי את המקורות האלה (לבד מ"שיר חמשת המילים" שזמין גם ממקומות אחרים) הוא אצל סיפו kam tung. וחשוב מכך, הוא מסוגל להבין ולפרש את הכתבים הללו.

הספרים מתייחסים לתיאוריות ולרבדים השונים בידע ובפרקטיקה של אמנות פנימית (ושוב אנחנו צריכים לזכור בהקשר הזה את הנטייה של הטאו).

זוהי מערכת שלמה של פרקטיקות, שאפשר לתאר אותה כמערכת שלמה הבנויה לניהול משאבים והתפתחות פנימית. (המונח 'משאבים' מתייחס לרמות הפיזיות והאנרגטיות, ולאספקטים המנטליים, אמוציונליים ורוחניים).

LHBF נחשבת לאמנות אקדמית מאוד באופייה, ולאנציקלופדיה של applications martial art.

Syllabus

Main syllabus contains:

- 66 chapters (divided to 2 parts, the 2nd part is more expressive) including altogether some 400 to 700 movements and applications.

- 12 animal forms there might be terminology differences…

- Dragon form

- Liu-Hong Ba Sa – Eight linking palms fighting form

- Chinese elements exercises and other Chi-Kung.

- Pushing hands, walking exercises.

- The Six Harmonies, Eight Methods theory.

- 9 joints & 5 hearts

And more.